<h1>בה"ג הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף טז:</h2>
כותי שקידש חוששין לקידושיו, היה מעשה ואצרכיה גיטא מר רב יהודאי ומר רב שמואל. והילכתא בר משומד דאיתיליד מגויה דמקדש לא תפשין ליה קידושי, משומד גופיה תפסי קידושי דיליה, מאי טעמא, משומד דאי הדר ביה אי מקדש תפסי ליה קידושי, בר משומד דאיתיליד מגויה גוי הוא, דכתיב (הושע ה', ז') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, אי מקדש לא תפסי ליה קידושי, ודקאמרינן לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים, דוקא בנייהו אבל אינהו לא. והיכא דקדיש אשה בפסולי עדות דרבנן, קידושי מעליי לא הוו עד דהדר מקדש בעדים כשרים, ואפילו הכי לא משתריא לעלמא אלא בגט. וליכא בין פסולי עדות דאוריתא לפסולי עדות דרבנן אלא לגט אשה בלבד אבל לכל עדיות שבתורה כי הדדי נינהו כי היכי דפסילי הני פסילי הני, ועוד מה בין פסולי דאוריתא לפסולי דרבנן, איכא ביניהו תרתי מילי, פסולי דאוריתא פסלותן מובהקת ואין צריכין הכרזה ופסולי דרבנן צריכין הכרזה פלוני פסול לעדות אל תעידוהו עדותכם ואלתר יפסל וכל זמן שלא הכריזו עליו בבית דין אינן פסולין, ועוד שיש בין פסולי דאוריתא לפסולי דרבנן לעניין קידושין דהיכא דקדיש בפסולי עדות דרבנן אין קידושין תופסין בה עד שיחזור ויקדש בעדים כשרים ולעלמא לא משתריא אלא בגט, ומאן דמקדש בפסולי עדות דאוריתא אין צריכה הימנו גט ומותרת לכל אדם.
<h2>דף לא:</h2>
מפני מה לא תקנו זמן בקידושין, ניחא למאן דאמר משום פירי ארוסה לית לה פירי.
<h2>דף קז:</h2>
והיכא דאית ליה ברתא, כמה דלא בגרה ברשותיה קיימא ומיקדשה לכל מאן דניחא ליה ושקיל כסף קידושיה, וכד מקדיש לה אבוה אע"ג דקטנה היא לא משתריא אלא בגט, אבל ודאי קדיש איהי נפשה כשהיא קטנה אי נמי קדישתה אמה או אחא ולא ניחא לה בקידושי דאתקדשת, לא צריכה גט, במיאון בעלמא סגי לה. אבל ודאי בגרה לה, נפקא לה מרשותיה דאב וקיימא לה ברשותא דנפשה, דתנן (נדה מ"ז.) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל, פגה עודה תינוקת, בוחל אילו ימי הנעורים, בזה ובזה אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. צמל, כיון שבגרה אין לאביה בה רשות.
